<h1>ראב"ן — סנהדרין</h1>
<h2>דף עב:</h2>
שטר שזמנו כתב באחד בניסן בשמיטה [סנהדרין ל"ב.]. יש מקשין מיהא אפירושא דעד זומם למפרע הוא נפסל שפירש רבינו חננאל כך, ראובן שהוציא שטר על שמעון בניסן שנת תשצ"ח שלוה ממנו כך וכך ממון וזמן השטר באחד בניסן שנת תשצ"ז וחתומין בשטר לוי ויהודה ובאו בניסן שנת תשצ"ח וקיימו חתימתן ובאו עדים באלול שנת תשצ"ח והזימום נפסלין למפרע משעה שהעידו בב"ד וקיימוהו (יהלא) [ולא] מזמן כתיבת השטר (נכתב) דאיפשר שבו ביום [ש]העידו נכתב הזייוף וקודם כשרין היו, ומקשין והאיך יזימו אותם אם יאמרו המזימין באחד בניסן של שנת תשצ"ז שהוא זמן השטר עמנו הייתם במקום פלוני מצי אמרו כן הוא אבל זה השטר איחרנוהו וכתבנוהו דבאחד באדר היה מעשה וכתבנוהו בא' בניסן שאחר אדר, ואמרי' הכא שטר שזמנו כתב בא' בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו והלא עמנו הייתם במקום פלוני באותו יום שטר כשר ועידיו כשרים דאמרי' איחרנוהו וכתבנוהו ואי ס"ד בעי' דרישה וחקירה היכי אמרי' שמא איחרוהו א"כ הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה וכל עדות שאאילה"ז לאו עדות הוא ואמאי שטר כשר וכן נמי שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין דכתב בהדיא לאו בזימניה כתבנוהו אלא איחרנוהו וכתבנוהו, והכי פריך ואי ס"ד [בעי'] דרישה וחקירה מאוחרין אמאי כשרין הו"ל עדות שאאילה"ז ולא עדות הוא. ותירוצא דמסתבר (ליה) [לי] בהא דלא אמרינן איחרוהו וכתבוהו אלא היכא דמוכח כי (הכא) [האי] דתניא בשילהי גט פשוט שטר שזמנו כתב בשבת או ביוד בתשרי דמוכח שהוא מאוחר כדפרישית התם, וה"נ מוכח דהלוואה ל"ה בשמיטה דלא שכיחי אינשי דמוזפי משום דשמיטה משמטת בסופה אלא ודאי הלואה לפני שמיטה היה ואיחרוהו וכתבוהו, אבל היכא דלא מוכח לא אמרי' איחרו וכתבו ובשטר שפירש רבינו חננאל ליכא הוכחה הילכך לא אמרי' ביה איחרו וכתבו, דאי לא תימא הכי אין לך עדות בשטר שאתה יכול להזימה דבכולהו נימא איחרו וכתבו, אלא ודאי לא אמרי איחרו וכתבו אלא היכא דמוכח כדפרישית. ור' יואל הלוי חתני הקשה לי קושיא [בסי' ע"ה].
